תַּנֵּי. אִם הִתְנָה עָלָיו יְהֵא מוּתָּר. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ הִתְנָה עָלָיו אָסוּר. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ לֹא הִתְנָה עָלָיו יְהֵא מוּתָּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. נֵר מָאוּס. טַבֻּלָה אֵינָהּ מָאוּסָה. מַה חֲמִית מֵימַר. כְּרִבִּי יוּדָה אֲנָן קַייָמִין. דְּתַנֵּי. נֵר שֶׁהוּא מוּנַח אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לֹא לְכַבּוֹת וְלֹא לְהַעֲבִיר. רַב וּשְׁמוּאֵל פָּֽתְרִין לָהּ בְּשׁוֹכֵחַ וּמְקַלְלִין מָאן דַּעֲבַד כֵּן. יַכְרֵ֨ת יְי לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲשֶׂ֨נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתני נר שהוא מונח וכו'. כלו' דהשתא מסיק להא דקאמר דאי כר''מ אפי' התנה עליו אסור דלא תיקשי ומנא לך הא דילמא לר''מ מהני תנאי במוקצה הלכך מייתי ראיה מהא דתני בברייתא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו בשבת ובלבד שלא יתכוין וכו' ורב ושמואל תרווייהו פתרין להאי ברייתא דבשוכח מיירי ולא הוי הדלת בסיס לדבר האסור אלא דמקללין מאן דעבד כן ואמרו יכרת וגו' ומטעמא דאע''פ שאין מתכוין לכבות ולהבעיר מ''מ פסיק רישיה הוא ולכ''ע אסור. ומדפתרין לה לענין היתר טילטול הדלת דבשוכח מיירי ולא פתרי דמיירי שהתנה בכך שלא יהא בדיל מן הדלת לפתחו אחר שיכבה הנר אלא ודאי משום דמאן אית ליה כל המיוחד לאיסור אסור ואפי' בלא יחדו מתחלה לכל השבת לכך לא ר''מ הוא וכדאמרי' לעיל להאי מ''ד אליבא דר''מ הלכך רב ושמואל דסבירא להו כר' מאיר לא בעו לאוקמי כשהתנה ובלאחר שכבה הנר משום דלר''מ לא מהני התנאי דמיהת מיוחד לאיסור הוא והדרינן למאי דאקשינן כמאן אזלא האי ברייתא דאי כר''מ לא מהני התנאי ואי כר' שמעון לא בעי תנאי וכר' יהודה נמי לא מצית לאוקמית לה דאי משום דבמאוס מיירי מה מהני תנאי לדבר המאוס:
מה חמית מימר כר' יודה אנן קיימין. מה ראית לומר כן ולאוקמי להאי דהתנה אליבא דר' יהוד' וכי שייך לתנאי בדבר שהוא מאוס הא מיהת נפשו קצה ממנו ומה מהני התנאי:
דר' יודה אמר נר מאוס וכו'. לא גרסי' לזה ואגב שיטפא דלעיל טעו וקבעו כאן לזה:
תני. בחדא ברייתא אם התנה עליו שלאחר שיכבה יהא מטלטלו מותר ומפרש לה אליבא דמאן אנן קיימין להא אי כר''מ ודאי לא מהני תנאה דהא מיהת מיוחד לאיסור הוא ואי כר''ש למה לי תנאה הא בלאו הכי מותר לדידיה לאחר שכבה:
אלא כן אנן קיימין כר' יהודה. ולקמיה פריך עלה:
תַּנֵּי נֵר שֶׁהוּא מוּנַח עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה. מְסַלֵּק אֶת הַטַּבֻּלָה וְהַנֵּר נוֹפֵל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנַן. קָרוֹב הוּא זֶה לָבוֹא לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת. 27a לְפָנָיו מִשּׂוּם מַבְעִיר. לְאַחֲרָיו מִשּׁוּם מְכַבֶּה. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. בְּכָבָה. אָמַר לֵיהּ. תָּנוּחַ דַּעְתָּךְ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ טַבֻּלָה תְהֵא אֲסוּרָה. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ נֵר יְהֵא מוּתָּר. אֶלָּא כָאן כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. נֵר מָאוּס. טַבֻּלָה אֵינָהּ מָאוּסָה
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא. ע''כ דכאן כר' יהודה הוא דתני לה בברייתא דאית ליה מוקצה מחמת מיאוס והנר הוא מאוס וטבלא אינה מאוסה:
מה אנן קיימין. להאי ברייתא דטבלא ואליבא דמאן מיתנייא אי כר''מ אפי' טבלא תהא אסורה להטלטל דהא מיהת מיוחדת לנר שהוא אסור וכמ''ד לעיל דלר''מ אפי' מיוחדת לאיסור אסור ואי כר''ש הא אפי' הנר מותר לטלטל לאחר שכבה והכא על כרחך בשכבה מיירי כדאוקי לה שמואל בר אבא:
שמואל בר אבא. פירש זה לפני ר' יסא דבכבה הנר מיירי וא''ל תניח דעתך שהנחת את דעתי:
תני. בתוספתא שם נר שהוא מונח וכו' וקס''ד דבעוד הנר דולק מיירי והיינו דקאמר ר' יוחנן ומתמה עלה דה''ז קרוב הוא לבא לידי חיוב דאם הנר נופל לפניו לפי שהוא מטה את הטבלא לצד זה ולסלקו א''כ כשמטה את הטבלא חייב משום מבעיר דבשעה שהוא מגביה הטבלא לפניו מטה השמן לפי הנר ומבעירו ואם לאחריו הוא יש בו משום מכבה בשעה שהיא מטה את הטבלא לאחורי הנר:
אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּקַדְמִיתָא הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין בְּאוֹתוֹ שֶׁכָּבָה. בְּשֶׁגָּֽרְרוּ הְעַכְבָּרִים אֶת הַפְּתִילָה. בָּאֲפוּצָה. וַאֲפִילוּ תֵימָא בְּשֶׁלֹּא גָֽרְרוּ הָעַכְבָּרִים אֶת הַפְּתִילָה. וַאֲפִילוּ תֵימָא שֶׁלֹּא בָאֲפוּצָה. בְּשֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ שֶׁמֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפי' תימא בשלא גררוהו וכו'. כלו' ואי נמי דאפ''ת בשלא גררו את הפתילה וכן לא אפוצה היא הוה מוקמינן לה נמי שפיר כגון שיש עדיין בתוך הנר שמן דאגב דשרי לטלטוליה מחמת השמן שבתוכו דלא אקצי דעתיה מן השמן לאחר שכבה לר''ש שרי נמי לטלטל הפתילה:
בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה ואפי' תימא וכו'. כלו' הא דמתיר ר''ש לטלטלו בהכי הוא דמיירי כשאין הפתילה בנר כגון שגררוהו עכברים אי נמי באפוצה שהיא נפוצה מן האפר שעליה דאי לאו הכי אכתי הוה אסור לטלטלו אפי' לרבי שמעון דהפתילה עם האפר שעליה מוקצה הוא דלא חזיא למידי:
א''ר מנא וכו' מילתא באנפי נפשה הוא ואפלוגתא דבתוספתא דלעיל קאי וכלו' שבראשונה היינו אומרים דבמה פליגי בנר שכבה דלרבי שמעון מותר לטלטלו ואינך אסור:
מָאן אִית. כָּל הַמְיוּחַד לְאִיסּוּר אָסוּר. לֹא רִבִּי מֵאִיר. הֲוֵי. מָאן תַּנָּא. אִם הִתְנָה עָלָיו יְהֵא מוּתָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲבָל כּוֹס וּקְעָרָה וַעֲשָׁשִׁית אַף עַל פִּי שֶׁכָּבוּ אָסוּר לִיגַּע בָּהֶן. רִבִּי טָבִי בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. אְפִילוּ כְרִבִּי שִׁמְעוֹן דּוּ אָמַר תַּמָּן מוּתָּר. מוֹדֵי הוּא הָכָא שֶׁהוּא אָסור. שֵׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר. אַף הוּא מְכַבֶּה אוֹתָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל כוס וקערה וכו'. סיפא דהאי תוספתא דלעיל היא דקתני התם דבאלו אף על פי שכתב אסור ליגע בהן וקאמר ר' טבי בשם רב חסדא דאפי' כר''ש אתייא האי סיפא דהוא אמר תמן ברישא גבי נר שכבה מותר לטלטלו מודה הוא הכא באלו שהן עשויין להשתמש בהן לדבר אחר שהוא אסור אף לאחר שכבה שאם אתה אומר לו שהוא מותר חיישינן שאף הוא מכבה אותן כדי להשתמש בהן והשתא שפיר מוקמינן להאי דהתנה כר''ש וכגון בכוס וקערה ועששית דאם לא התנה עליהן אסור אפי' אחר שכבו אבל אם התנה עליהן מתחלה מותר דתו ליכא למיחש שמא יכבה אותן כדי להשתמש בהן שהרי התנה ואמר איני בודל מהן לאחר שיכבו ומסתמא בכה''ג יצפה עד שיכבו מאליהן ויהיה לו היתר להשתמש בהן כפי תנאו ולא יבא לידי איסור:
הוי מאן תנא וכו'. כלו' אלא ע''כ דהכי בעינן למימר מאן תנא להאי ברייתא דמהני תנאי ר' שמעון היא והא דפירכת אי רבי שמעון למה לי תנאי לא קשיא כדמסיק ואזיל:
משנה: נוֹתְנִין כֶּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נותנין. בשבת כלי תחת הנר לקבל נצוצות הנופלות ממנו ואין זה מבטל כלי מהיכנו מפני שהנצוצות אין בהן ממש:
ולא יתן לתוכו מים. לתוך הכלי שתחת הנר מפני שהוא מכבה הנצוצות שנופלין בו ואפילו מערב שבת אסור ליתן מים לתוך כלי הזה מפני שמקרב כיבוי הנצוצות אבל תחת השמן שבנר מותר ליתן מים מע''ש שאינו אלא להגביה את השמן ואין כאן גרם כיבוי כלל ואפילו למאן דאוסר גרם כיבוי שהרי אפי' לא יתן מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה ואין נתינת. מים ממהרים הכיבוי:
רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי. לְעִנְייָן שַׁבָּת אִתְאֲמָרַת. חִזְקִיָּה בְשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי. לְעִנְייָן חֲזָקוֹת אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי. לְעִנְייָן טוּמְאָה אִתְאֲמָרַת. רִבִּי אָחָא בַּר חִינְנָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְנוֹרָה קְטַנָּה מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ. וְלֹא כֵלִי הוּא. וְלֹא כָל מַה שֶׁבַּבַּיִת מִן הַמּוּכָן הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּפְתַּר שֶׁלְּקָחָהּ עִמּוֹ לִסְחוֹרָה. אוֹ שֶׁבָּאת עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְלֹא שְׁמַעַת מִינָּהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' הונא בשם ר' לענין שבת איתאמרת. השתא מהדר לפרושי להא דבית ר' ינאי דלעיל דאמרו עד שלשה ככסא מכאן ואילך כסולם דלענין שבת איתמר וכעין דאמרינן לעיל לענין טלטול התרבוס ואם יש לו יותר משלשה חיוקים כסולם הוא ואסור לטלטלו וכן נמי מיתפרשא לענין שבת להאי דתנינן בפ' חלון גבי כותל שבין ב' חצירות דסולם המצרי ממעט ואיזהו כל שיש לו ג' חווקים וככסא הוא וסולם הצורי שהוא שיש לו ד' חווקים איני ממעט לגובה הכותל דלא מבטל ליה לגביה דכותל. וכן פליגי בהאי תלמודא בה בריש פ' חלון. וגרסינן להא נמי בהאי תלמודא פ' חזקת הבתים בהלכה ח':
לענין חזקות איתאמרת. כדתנינן התם סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה:
לענין טומאה איתאמרת. וזהו כהאי דתנינן בפכ''ב דכלים כסא שניטלו שנים מחפיו. והן הן החווקים של הכסא. ר''ע מטמא וחכמים מטהרין ועד שלשה יש לו דין כסא לענין טומאה מכאן ואילך אינו עומד לישיבה אלא דין סולם יש לו וכל זמן שראוי לתשמישו מקבל טומאה כדין הסולם:
מנורה קטנה מותר לטלטלה. כשלא הדליקו בה דאלו הדליקו הא ר' יוחנן פסק לעיל כר''מ:
ולא כלי הוא. ולא כל מה שבבית מוכן הוא. ומאי קמ''ל מהיכי תיתי יהא אסור לטלטלה:
תיפתר שלקחה עמו לסחורה. א''נ שבאת לידו ע''ש עם חשיכה ולא היה דעתו עליו מבעוד יום:
ולא שמעית מיניה כלום. כלומר דלא תשמע מינה לדייק עליו דר' יוחנן דאיצטריך דמהו דתימא לא הוה דעתיה עליה כלל קמ''ל דמכיון דזוטא היא דעתו עלה:
רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּרְכּוֹס אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. הוֹרֵי רִבִּי אִמִּי. מוּתָּר. רִבִּי יִרְמְיָה חֲמִי לוֹן מְטַלְטְלִין לֵיהּ גַּו סֻדְרָא רוֹבָא וְלַא הֲוָה מַמְחֶה בְיָדָן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין. עַד ג' כְּכִסֵּא. מִיכֵּן וָאֵילָךְ כְּסוּלָּם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן דְּשָׁרֵי כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. לֹא יַגּוֹר אָדָם אֶת הַמִּיטָּה וְאֶת הַכִּסֵּא וְאֶת הַסַּפְסָל וְאֶת הַקַּתֵידְרָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּכִסֵּא שֶׁרַגְלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּטִּיט שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. כְּמַא דְתֵימַר מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אַף אֲנָן נַמֵּי תַנִּינָן. נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. כָּל הַכֵּלִים אֵינָן נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתני. בתוספתא סוף פ''ב דביצה לא יגרר וכו' ור''ש מתיר התם באלו דס''ל דדבר שאין מתכוין מותר:
מודין חכמים וכו'. הובא מזה לעיל בפרקין בהלכה ג' וכך הוא בסוף פ''ב דביצה ולעיל פירשתי:
מאן דשרי. אם הוא ככסא כר''ש דמתיר לגרור כסא:
עד שלשה ככסא וכו'. לקמן מפרש לה לענין מאי איתמר להאי דסולם והשתא קאמרו על האי דתרבוס דעד שלשה חויקין הרי הוא ככסא ומותר לטלטלו מכאן ואילך כסולם:
הורי ר' אמי מותר. לטלטלו. וכן ראה ר' ירמי' לאלו שבב''ה הגדול שהן מטלטלין אותו ולא מיחו בידם:
אסור לטלטלו. דמחמת כבודו קובע לו מקום ילאו דעתו לטלטלו:
תרבוס. הוא כמין ארגז שמשימין בו הבגדים בפ' כ''ד דכלים שלשה תרבוסין הן:
27b תַּמָּן תַּנִּינָן. נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ וְכַלְכָּלָה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וְתַנֵּי דְּבֵית רִבִּי. הָאֶבֶן וְהָאוֹכְלִין בְּתוֹכָהּ. לֹא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. שֶׁהֲרֵי רִבִּי רוֹמָנוֹס הוֹצִיא מַחְתָּה מִשֶּׁלְּבֵית רִבִּי מְלֵיאָה גְחָלִים בַּשַּׁבָּת. אִית לָךְ מֵימַר. גַּבֵּי גְחָלִים אֲפוּצוֹת הֵן אֶלָּא בְּשֶׁיֵּשׁ לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. קִיַימְתִּיהָ קִרְטֵּים שֶׁל בּוֹסֶם הָיָה בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' אבהו. לעולם כדהוו אמרי מעיקרא דבשנשתייר שמן בנר מיירי וההיא דבית ר' ל''ק דקיימתי' דקדשים של בושם היו בה ממה שנשתיירו מן המוגמר שהניחו בה מע''ש וטלטלוה עם הגחלים אגב קרשים של בושם שבתוכה והויא כהאי דנר שכבה ונשתיירו בו שמן ולר''ש:
לא הוינן אמרין כלום. כלומר והשתא מדשמע להאי דר' רומנוס דלקמיה חזינן דלא הוינן אמרין כלום להאי דמעיקרא שהרי ר' רומנוס אמר שהוציא מחתה של בית רבי מליאה גחלים בשבת וכי אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן אלא בשיש לתוכן שמן בתמיה כלומר הא ודאי לא מצית מימר דהני גחלים אפוצות מעפרן היו דא''כ כבר כלו וכבו ומאי סהדותיה דר' רומנוס וכן וכי מוקמית לה דאלא שיש בתוך הגחלים שמן מיירי אלא ודאי אפילו בשיש בהנר הפתילה ואינה אפוצה ולא נשתייר שמן כלום בהנר אפ''ה מתיר ר''ש לטלטלו כדמוכח מהאי עובדא דבית רבי דאל''כ האי עובדא כמאן הוא דאתיא:
תמן תנינן וכו'. זה הכל מדברי ר' מנא למאי דהוי סברי מימר מעיקרא וכלו' ומנא לן היא גופה דשרי לטלטל דבר המוקצה אגב דבר שאינו מוקצה משום דתמן תנינן בריש פכ''א נוטל אדם וכו' ותני דבית רבי עלה דגם בכלכלה צריך שיהא האבן והאוכלין בתוכה ומטלטלה עם האבן אגב האוכלין שבתוכה ואם כן הכי נמי כן לר' שמעון הכי הוה בעינן למימר מעיקרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source